ההתרסקות - גיל סלוביק בשיעור רכיבה למתחילים

בואו ננפץ מיתוס: המשפט הזה שתמיד אומרים: "לא שוכחים את זה – זה כמו לרכב על אופניים"? שטויות. אני יכול להעיד על כך מניסיון אישי, זאת לאחר שנים של התנזרות מאופניים, שהסתיימו ברכישת אופני הרים ובהתרסקויות מבישות על שבילי יער בן שמן. לעקור הרים ולטחון אותם זה לא בדיוק הלחם והחמאה שלי, ולכן נרשמתי לקורס רכיבה למתחילים.

עמידת מוצא האדם מן הקוף

"אני לא רוצה ממש לרכב באופן מקצועי, לא מעניין אותי סינגלים ולא דאונהילים. אני רוצה בסך הכל קצת יותר ביטחון ברכיבה על שבילים רגועים".  כך מסרתי לבועז קליין, הבעלים של חברת ההדרכות BikeGuide ובעל דאן 9 ברכיבת שטח, מג"ד במיל'. בועז הנהן קלות במבט שכולו פלאות על היצורים הנרשמים לקורס רכיבה,  והפנה אותי אל שביל כבוש ורחב יריעה. לאחר רכיבה רגועה שארכה כעשרים מטר, הוא פנה פנייה חדה לסינגל. רציתי להקים מאהל מחאה, אך מוחי היה עסוק בהישרדות בינות לסלעים ולענפים שהתגנבו אל הסינגל ברשעות וגרמו לי לעצור בחריקות בלמים בלתי ייצוגיות בעליל. בקצה הסינגל, מיד כשסיימתי לברך ברכת "הגומל", עצר בועז ואמר: "עכשיו נדבר על העברות משקל".

מאוד שמחתי לשמוע על כך. אני נושא על גופי לא מעט משקל עודף ואשמח מאוד להעבירו למישהו אחר. מסתבר שטעיתי. מדובר על העברת משקל הגוף על פני האופניים בהתאם לתנאי הדרך: הטיית הגוף לאחור בירידה והטיית הגוף לפנים בעלייה. כדי ליישם את העברות המשקל יש לתרגל תחילה "עמידת מוצא". מסתבר שעמידת מוצא היא הבסיס לכל רכיבת שטח, והיא נקראת בשם זה כיוון שהיא מבוססת על התיאוריה לפיה מוצא האדם מן הקוף ועל כן הוא יכול לרקד על האופניים תוך כדי עמידה על הפדאלים במדרון מסולע במיומנות של שימפנזה המקפצת מעץ לעץ תוך שמירה מושלמת על שיווי המשקל.

אמאלה!!!

לזכותו של בועז ייאמר שהוא היה בעל סבלנות רבה ויכולת לעצור התפרצויות שחוק בלתי נשלטות. כך, לאחר כעשרים דקות תרגול בלבד, כבר חשתי עד כמה עמידת מוצא והעברות משקל מסייעות באחיזה ובתמרון האופניים בעליות, ירידות ומכשולים המתרגשים לבוא לעולם כל שלושים מטר.

לאחר תרגול מתמשך של העברת משקל אחורית לצורך ירידה, התחלנו לתרגל העברה קדמית לצורך עלייה. ירידה לצורך עלייה זה נחמד. אבל רק בתיאוריה. בפועל גרם לי התרגול להזדהות עם הבריטים והתנגדותם הבלתי מתפשרת לעליות. לו היו הדברים תלויים בי – היינו עוצרים בעלייה השנייה. אבל לא כך רצה הגורל, וגרוע מכך – לא כך רצה בועז. בסמכותיות של מג"ד חי"ר הוא דירבן אותי לעלות במעלות הרכיבה תוך מתן הסברים בגוף הסרט. אני חייב לומר שלא קלטתי את כל ההסברים המלומדים, זאת לאור הדיסוננס בין מה ששמעתי לבין מה שעבר לי בראש באותו זמן בפועל.

כשהוא אמר לי "..הצמדת הכידון לקרקע מאפשרת.." אני חשבתי "אוויר! אוויר!! אין לי אוויר!!". יכול להיות שהוא המשיך ואמר "הנשימה האנאירובית נכנסת לתמונה..." אבל לי עבר בראש "מה זאת הירידה הזווווווווו" וגם "...אמאל'ה!!!!!".

עם קץ שלב אימוני העברות המשקל הבסיסיות, שמנו פעמינו למה שקרוי בשפת מדריכי הרכיבה "רכיבת נפח", ובשפת בני האנוש: "טריאתלון". יש לומר שכבר בשלב זה הרגשתי היטב את הידע הנרכש משפיע על הרכיבה שלי: הירידות זרמו בצורה קלילה ונעימה יותר, הדרדרת היתה מאיימת פחות והשליטה על האופניים – שתי רמות מעל מה שהייתי רגיל אליו עד כה. כל זה היה נכון עד שהגענו לנקודת העצירה הבאה. מבטו של בועז ליטף את הבולדרים בסביבה בחמדנות אין קץ, ולפתע הכריז: "עלית שלב, עכשיו נדגים מעבר תעלה".

פחות משמח מקאנדי קראש

לעלות שלב בקאנדי קראש זה אולי נחמד, אבל ברכיבת שטח זה משמח קצת פחות. זה גם  הזמן בו הבנתי את שיטת הלימוד של בועז, המבוססת על תורת היחסות. מסתבר שתורת היחסות של איינשטיין פועלת גם במעבה היער. אין דרך אחרת להסביר את העובדה שתעלה שנראתה לי בעומק של 12 מטר ובזווית שיפוע של 74 מעלות תוגדר על ידו כ"תעלונת", כזו "שלא ממש רואים אותה באמת". בועז הבטיח שכצ'ופר על מעבר התעלה נתחיל ללמוד גם מעבר סלעים מדורגים – ובניגוד לרוח הצהלית פקד "אחריך!". אלא שיש בורא לעולם – והוא נענה לתפילותיי. כבר בניסיון השלישי לצלוח את התעלה נתקע הגלגל הקדמי שלי בדופן התעלה ופינצ'ר אותו, מה שגרם לי לשחזר את התרסקות מניות בטרפלייס במיצג אמנותי מרהיב ומכאיב. הזמן שהושחת על שיעור מעשי בתיקון פנצ'ר גרם להדרכה להסתיים בטרם עת. כך חסכתי לעצמי תרגול במעבר סלעים אימתניים שמן הסתם יוגדרו על ידי בועז כ"חצץ", וגם אני יכול לומר בגאווה שנפצעתי בתעלה.

בדרך חזרה לכיוון הרכב קידם את פנינו שובל אבק שעצר לפתע בחריקת בלמים. מתוך עמוד הענן בקעה דמותו של גל שרף, אלוף ישראל ברכיבת שטח המתכונן בימים אלה לתחרות גביע שוייץ ברכיבת שטח. אני לא יודע איך הוא מבצע העברות משקל כיוון שמשקלו נאמד להערכתי בכעשרים ושניים גרם, מתוכם 0% שומן. גל היה חניך של בועז ועצר כדי להגיד שלום רק כדי להיעלם שוב בסערה במעלה ההר. מבטו האציל של בועז שסקר בעניין את השביל שבהר הלחיץ אותי מאוד. אני מאוד מקווה שהוא לא מייעד לי את ההר הזה למפגש הבא. ככה זה, אני לא מאמין בסלוגן: למות או לכבוש את ההר.

פורסם במקור ע"י גיל סלוביק ב- NRG בתאריך 8.8.2013